שינוי לאורך זמן – מה מסתתר מאחורי המילים?

לפני מס' שבועות נפגשתי עם קבוצת נטורופטים להרצאה בנושא: כיצד לחולל שינוי לאורך זמן?
השאלה ששאלתי הייתה האם הם רואים עצמם כ"מאפשרי שינוי?" "סוכני שינוי" או כל כותרת שמכילה בתוכה את המילה "שינוי"?
כמובן, שנענתי בחיוב!
השאלה הבאה ששאלתי : "מה תהיה עבורכם עדות לכך שהשינוי הושג?"
התשובות היו מגוונות ואני חיפשתי משהו המשכי, כלומר, כמה זמן החזיק השינוי כדי שהוא יוכל להיכנס לכותרת "השינוי הושג".

השלב הבא היה סדרה של שאלות אליהם כמטפלים :
האם יעניין אתכם לדעת איך מאפשרים שינוי לאורך זמן?
איך עוזרים לאדם לעבור מהמצב המצוי למצב רצוי עבורו – למצוא את הפער ולעבוד עליו בצורה אפקטיבית? האם תרצו לדעת מה מניע אנשים? מה מאפייני המוטיבציה שלהם? האם יעזור לכם ,בעבודתכם עם מטופלים, לדעת מה סגנון הלמידה שלהם כדי להניע אותם לחולל שינוי בחייהם?
האם יעזור לכם לדעת מה תהיה תכנית הפעולה האולטימטיבית/ספציפית עבור כל מטופל?
וכן הלאה..

השאלות ששאלתי גרמו לשני דברים:
א. חיפוש עצמי – כל משתתף התחבר לעצמו כמטפל ובדק עד כמה יש לו תשובות עבור השאלות ששאלתי
ב. סקרנות ללמידה ולהתנסות

בשלב הזה התחילה ההרצאה :
כיצד נעזור לאנשים לחולל שינוי לטווח הרחוק בחייהם – שינוי שיחזיק מעמד לאורך זמן!
הדגש של ההרצאה היה : תקשורת – מה מסתתר מאחורי המילים?
במהלך הרצאה השתמשתי במונחים אימוניים שתורגמו לעולם הטיפול בעזרתם הפעילה של הנוכחים הנטורופטיים

להלן טעימה מתוך ההרצאה:
משמעות התקשורת שלך היא התגובה שאתה מקבל-
The meaning of your communication is the response you get
הדבר הראשון שכדאי שיקרה באימון, כמו גם בטיפול, הוא תקשורת מקדמת בין שני הצדדים. תקשורת מתחילה עם התקרבות אחד לקראת השני – התכווננות של שני הצדדים תוך יצירת כימיה בינהם (rapport) כאשר המאמן/מטפל רואה/מרגיש/שומע שהתגובה של האדם מולו לא מקדמת את התהליך כדאי שיעשה התכווננות מחודשת כדי ליצור את הכימיה שהיא הכרחית להצלחת התהליך. כיצד ניצור כימיה? מה אפשר ללמוד על אנשים מתוך המילים שלהם?
NLP היא שיטה שמציעה ארגז כילים עשיר להנעה לכיוון שינוי מיטבי. ( Neuro Linguistic Proramming )
אחד מהכילים הללו הוא תבניות שפה. מסתבר,לפי ה NLP , שיש 15 תבניות שפה. מכל תבנית אפשר לקבל מידע על מודל התקשורת של כל אחד ואחד ומה מניע אותו.

אציג, בהרחבה, במאמר תבנית אחת מתוך ארבעת התבניות שהוצגו בהרצאה:

ערוץ החישה המועדף של כל אחד ואחד
ערוצי החישה העיקריים הם : ויזואלי-חזותי (45% מהאוכלוסיה), אודיטורי-שמיעתי (25% מהאוכלוסיה) קינסטטי-תחושתי (40% מהאוכלוסיה). שאלה כללית שאפשר לשאול : איך את/ה תדע/י שמישהו עשה עבודה טובה?
התשובה יכולה ללמד אותנו על ערוץ החישה המועדף של העומד מולנו ולכך עלינו לשים לב. האנשים החזותיים – ויזואליים ישלבו בתשובתם את חוש הראייה, למשל: אני אראה! האנשים השמיעתיים-אודיטוריים ישלבו בתשובתם את חוש השמיעה, למשל: אני אשמע מה שיש לו להגיד. האנשים התחושתיים- קינסטטים ישלבו בתשובתם את ההרגשה, למשל: אני ארגיש שזה בסדר. בנוסף לשאלה הספציפית שהצגתי, אפשר יהיה בשיחות שוטפות להאזין למילים שכל אחד משתמש ולזהות את ערוץ החישה המועדף.

חזותי-ויזואלי – מילים/משפטים כמו : "זה לא נראה לי!", " חזון/תמונה עתידית"
קולי-אודיטורי – מילים/משפטים כמו : "זה נשמע לי טוב", " צורם לי באוזן"
תחושתי-קינסטטי– מילים/משפטים כמו : " אני מרגיש שזה נכון" , "יש לי תחושה חזקה ש…"

מדוע המידע על ערוץ החישה המועדף רלוונטי למאמנים/מטפלים ולכל מאפשרי השינוי?
בראש וראשונה: יצירת כימיה : נשתמש בערוץ החישה של האדם העומד מולינו בכל שלב בתהליך כידי ליצור עימו כימיה והיענות. לדוגמא, כבר בתחילת התהליך, בשלב שבו אנו יוצרים את התמונה העתידית המיטבית, חשוב מאוד לדעת מה ערוץ החישה של יוצר התמונה.

אם למשל יוצר התמונה הוא אדם קינסטטי (תחושתי) , יתכן שלא יוכל "לראות" תמונה. חשבו כמה זה קריטי ליצירת כימיה. אין זה אומר שלא נבקש ממנו ליצור תמונה ולראות אותה! זה רק מלמד אותנו על הדרך שלנו ליצור כימיה, על ידי התכווננות לערוץ החישה שלו, תחילה, ואחר כך הובלה ל"ראיית" התמונה העתידית המיטבית. למשל:" וכשאתה שם בתמונה המיטבית איך זה מרגיש? איך התחושות שלך שם? איך הסביבה חשה אותך?"

ורק אחר-כך :" איך זה נראה?", " אם היית רואה איך זה היה נראה?", "אם היית שואל משהו קרוב מה הוא היה אומר שהוא רואה?" דוגמא נוספת לשימוש בערוץ החישה המועדף : קביעת עדות של הצלחת התהליך. הויזואלי צריך לראות עדות כדי להשתכנע לכן ניתן לו משימות עם עדות. האודיטורי צריך לשמוע והקינסטטי צריך להרגיש. לדוגמא, כאשר המטרה היא ירידה במשקל והליכה לכיוון משקל מיטבי:
עבור הויזואלי, העדות יכולה להיות, שקילה לאחר זמן מוסכם וראייה של ירידה במשקל כפי שהיא מתבטאת מיספרית במישקל.
עבור האודיטורי, העדות תהיה שאנשים יגידו לו שהוא ירד במשקל ואנחנו בהחלט חלק מהאנשים הללו.
עבור הקינסטטי, העדות תהיה שהוא מרגיש שהבגדים גדולים עליו, מרגיש אנרגטי, מרגיש טוב, וכו'.

ברצוני להדגיש, אסור לנו לגרום לקיבעון אצלינו ואצל האדם שמעוניין בשינוי. לכן, כאשר אנחנו מזהים את ערוץ החישה המועדף אנו אמורים להתייחס לכך כמשהו שיכול להשתנות ויכול להיות תלוי בהקשר מסוים. אל לנו להגיד משפטים כמו: "הוא קינסטטי ואינו יכול לראות תמונה עתידית" , " הוא ויזואלי אין טעם לדבר איתו על תחושות"
תפקיד המתאמן/מטופל להיות הגמיש והמאפשר ולהרחיב את עולמו של האדם שבחר לעשות שינוי ולכן אנו נקפיד לשתמש בכל ערוצי החישה לכל אורך התהליך.

לסיכום:

הצגתי במאמר זה, טעימה של נושא התקשורת והכימיה וכן תבנית שפה אחת מתוך 15 תבניות שפה. אנשים חוששים לחולל שינוי בחייהם. הם מעדיפים להישאר באיזור הנוחות שלהם (הדבר נכון גם לגבי עצמינו,הלא כן?). התפקיד של המאמנים/מטפלים וכל האנשים שבחרו בפרופסיה שמאפשרת שינוי הוא בראש וראשונה להבין את המצב המצוי של האדם שעומד מולינו. הבנת המצב המצוי יצור כימיה, כימיה תאפשר הצטרפות, מתוך ההצטרפות שניים ילכו יחד לעבר השינוי המיטבי. השינוי המיטבי יחזיק מעמד אם יווצר אמון בין שני הצדדים ואוטנטיות של המעוניין בשינוי.
התקשורת והכימיה בינהם ייתנו את תוצאת השינוי המיטבית ולכן זו שתחזיק לאורך זמן.
על כך כותבת ג'וליה קמרון בספר: דרך האמן בעבודה: "אמון דורש סיכון, אך הוא מניב יתר אמון. יתר אמון מניב תקשורת כנה יותר, ותקשורת כנה יותר מניבה פתרונות יעילים ויצירתיים יותר"